אפקטיביות אישית ואימון עצמי 

מודלים קלאסיים של ניהול זמן וניהול עצמי מבחינים בין "הדחוף" (=משימות שמועד סיומן דוחק) לבין "החשוב" (=משימות שהשלמתן תקרב אותנו למטרות שלנו). ההמלצה היא כמובן לבחור ב-"חשוב". ולמרות ההיגיון הרב הטמון בהמלצה זו, מרבית האנשים לא עושים את הדברים החשובים להם באמת, את אותן משימות שכל כך חיוניות להשגת שאיפותיהם.

התסריט הבא מוכר לרבים מאיתנו: יש לך משימה חשובה. אתה יודע שצריך לבצע אותה, ובהקדם, אבל... לא כל כך "בא לך". אתה מחליט שמחר "על הבוקר" אתה נכנס למשרד ומייד יושב לגמור עם המשימה הזו. למחרת בבוקר אתה מגיע, עונה על כמה מיילים, עושה שתי שיחות טלפון, וכעבור זמן מה, מגלה שהזמן עבר, ועדיין לא התחלת את המטלה. אתה קובע שאחרי ארוחת הצהריים, תשב מול המשימה, ולא תקום מהכסא עד שתגמור אותה... הפסקת הצהריים נגמרת, ואתה מרגיש כבד ועייף. בכלל, יש לך עוד כמה דברים קטנים ודחופים לסיים. אתה מחליט לדחות את המשימה למחרת בבוקר...

התופעה הזו, הנקראת "דחיינות" (Procrastination ), הנטייה לדחות משימות, נובעת מקושי לתזמן בצורה אפקטיבית כאב והנאה. יש לנו משימה שמעוררת בנו תחושת לחץ או חרדה, בד"כ משהו שאיננו אוהבים לעשות או שהוא גדול ומורכב, ולכן מציף אותנו, ואנחנו מגיבים בהימנעות. אנחנו בעצם מנסים להימנע מהלחץ והחרדה שהמשימה מעוררת בנו. באופן פאראדוכסאלי, ההימנעות מייצרת תחושה גדולה יותר של לחץ וחרדה, המתבטאת במועקה: מעין עננה שהולכת איתנו לכל מקום. ככל שמועד סיום המשימה הולך ומתקרב, כך תחושת המועקה הולכת וגדלה.

הבשורה הטובה היא, שישנם כלים פשוטים ליישום, שמאפשרים לנו להתגבר על הדחף לדחות משימות. כלים אלו אינם משנים את אישיותנו, אלא מסייעים לנו לגשת למשימות "דחויות" בקלות, ומנטרלים את תחושת המאבק המלווה אותן. וחשוב מכך, הם מסייעים לנו להימנע מתחושות האשמה וההלקאה העצמית, המוכרות כל כך לאנשים הנוטים לדחיינות, ומחליפים אותן בתחושות של הישג ושל שליטה.